הכרעת דין בתיק ת"פ 31579-11-11

כתב האישום 

1.       כנגד הנאשם, הוגש כתב אישום המייחס לו ארבעה אישומים של עבירות הקשורות בהימורים, כאשר בתקופה הרלוונטית לכתב האישום נהג הנאשם להמר באתרי אינטרנט שונים, ולצורך כך, היה ממיר כספים לכסף וירטואלי ( (wed moneyשבאמצעותו היה מהמר באתרי אינטרנט שונים.

2.       על פי האישום הראשון, בתאריכים שאינם ידועים למאשימה, פרסם הנאשם הודעות בפורומים שונים של פצחנים ("האקרים" בלעז), בהן הוא מבקש לקבל לידיו פרטי חשבונות בנק ופרטי כרטיסי חיוב. בעקבות פרסום הודעות אלה, קיבל הנאשם לידיו, מיום 29.4.09 ועד ליום 1.3.10, מספר רב מאוד של פרטי כרטיסי חיוב מחו"ל, באמצעות האינטרנט, מאנשים שזהותם אינה ידועה למאשימה. כתוצאה מכך החזיק הנאשם ברשותו מאגר מידע המכיל נתונים אודות בני אדם ממספר מדינות בעולם  (להלן: "מאגר המידע"). הנאשם מואשם כי במעשיו אלה החזיק וניהל מאגר מידע בניגוד להוראות סעיף 8(א) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הפרטיות").

3.       באישום השני מואשם הנאשם כי קיבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415  סיפא לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"), בכך שבמהלך חודש אוגוסט 2009, במועד שאינו  ידוע למאשימה במדויק, רכש הנאשם מאתר הימורים בשם "סטאן ג'יימס", ז'יטונים וירטואליים להימורים באינטרנט, בסכום כולל של 29,610.57 ש"ח. את התשלום עבור הז'יטונים לא שילם הנאשם מכספו, אלא באמצעות פרטי כרטיסי החיוב שבמאגר המידע, תוך הצגת מצג שווא, לפיו מדובר בפרטי כרטיסי חיוב אותם הוא מחזיק כדין. המאשימה מייחסת לנאשם נסיבות המחמירות בשל התחכום והשיטתיות שבביצוע העבירה.

4.       באישום השלישי מייחסת המאשימה לנאשם עבירה של ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות  מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 סיפא בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין, בכך שבמהלך חודש אוגוסט 2009, במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, ניסה הנאשם לרכוש טפסי הימורים מסוג טוטו או ווינר, מאתר אינטרנט בשם www.liga.co.il (להלן: "האתר"). הנאשם עשה זאת  בשתי הזדמנויות שונות, באמצעות פרטי שני כרטיסי חיוב ממאגר המידע שהגיע לידיו שלא כדין. מספרי כרטיסי האשראי בהם השתמש הנאשם הסתיימו בספרות 5109 ו- 2001. הנאשם הציג מצג שווא לפיו מדובר בפרטי כרטיס חיוב אותם הוא מחזיק כדין. גם באישום זה הנסיבות  המחמירות אותן מייחסת המאשימה לנאשם הן בגין התחכום והשיטתיות שבביצוע העבירה.

5.       על פי האישום הרביעי, בתאריך שאינו ידוע למאשימה, פרסם הנאשם הודעה בפורום של פצחנים, ששמו אינו ידוע למאשימה, בה הוא מבקש לקבל לידיו פרטי חשבונות בנק של אנשים מישראל. בעקבות פרסום מודעה זו, פנה אליו אדם שזהותו אינה ידועה למאשימה, באמצעות תוכנת ICQ, והעביר לנאשם פרטים של 4 או 5 חשבונות בנק, ובהם פרטי חשבונות בבנק דיסקונט ובבנק הפועלים. ביום 15.7.10 השתמש הנאשם בפרטי החשבון של לידיה רחמן (להלן: "גב' רחמן"), בבנק דיסקונט אשר הגיעו לידיו שלא כדין. הנאשם העביר מחשבונה, במרמה ובלי הסכמתה, סכום של 3,000 ש"ח (להלן: "הכסף"). הנאשם העביר את הכסף לחשבונו של איגור נמצוב (להלן: "נצמוב"), בתמורה להמרת כספים וריטואלים באינטרנט, תוך הצגת מצב שווא לפיו מדובר בכספו שלו. בו ביום בעקבות מצג השווא, קיבל הנאשם מאיגור, באמצעות אתר Webmoney סכום של 758.48$, בתמורה לכסף שהעביר לו. הנאשם מואשם כי במעשיו אלה חדר לחומר מחשב כדי לעבור עבירה אחרת, עבירה לפי סעיף 5 לחוק המחשבים, התשנ"ה -1995 (להלן: "חוק המחשבים"), וכן כי נטל ונשא דבר הניתן להיגנב בלי הסכמת הבעל עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין וכן כי קיבל לידיו דבר במרמה בנסיבות מחמירות עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין.

6.       ביום 28.2.13 הודיעה המאשימה כי כתב האישום יתוקן כך שבאישום 4 לא תיוחס לנאשם עבירה של  קבלת דבר במרמה והוא יואשם רק בעבירות לפי סעיף 5 לחוק המחשבים וסעיף 384 לחוק העונשין.

תשובת הנאשם לאישום ויריעת המחלוקת

7.       בתשובתו לכתב האישום הודה הנאשם במרבית עובדות כתב האישום והוסכם כי כל חומר החקירה יוגש לבית המשפט, ועל כן המחלוקת בין הצדדים היא בעיקרה באלו עבירות יש להרשיע את הנאשם על פי עובדות אלו.

א.   אשר לאישום הראשון, מודה הנאשם כי החזיק במאגר הנתונים, אלא שלטענת בא כוחו הנתונים לא הוחזקו על ידי הנאשם למטרה עסקית. לכן לטענתו מאגר נתונים זה נכנס בגדרו של החריג הקבוע בסעיף 7(1) לחוק הגנת הפרטיות, לפיו אוסף לשימוש אישי אינו נחשב למאגר מידע לצורכי רישום. ב"כ הנאשם אף טען כי אין ללמוד מהמעשים המיוחסים לנאשם באישומים האחרים על מטרת החזקת המאגר, שכן המאשימה הפרידה את האישומים ולא העלתה בכתב האישום טענה כי הם מלמדים על מטרת החזקת הקובץ. ומשכך טוען ב"כ הנאשם כי כתב האישום אינו מגלה עבירה.

עוד טוען ב"כ הנאשם כי מאחר והקובץ שהחזיק הנאשם הכיל פרטי כרטיסי אשראי מחו"ל ולדידו תכלית חוק הגנת הפרטיות הוא להגן על פרטיותם של אזרחי מדינת ישראל, הרי שהמידע שהחזיק הנאשם לא נכלל ברשימת המידע המוגן בחוק הגנת הפרטיות. 

ב.  ביחס לאישום השני העלה ב"כ הנאשם שלוש טענות; האחת עובדתית, לפיה לא ניתן לייחס לנאשם עבירה של קבלת דבר במרמה משלא עלה בידי הנאשם להשלים את הרכישה, שכן כרטיסי החיוב נחסמו ובסופו של דבר, סכום התשלום לא הועבר. השנייה משפטית, טענת הגנה מן הצדק, שכן לשיטתו העמדת הנאשם לדין בשל עבירה של קבלת דבר במרמה יש בה כדי לפגוע בתחושת הצדק. ב"כ הנאשם סבור כי בכך שהנאשם הועמד לדין בעבירה זו, פועלת המאשימה להגן על זכויותיהם של מפעילי אתרי הימורים בלתי חוקיים. לכן לדידו, היה נכון וראוי יותר לייחס לנאשם עבירה של ניסיון להונאה בכרטיס חיוב, עבירה לפי סעיף 17 רישא לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו- 1986 (להלן: "חוק כרטיסי חיוב"). טענה נוספת שהעלה הסנגור הייתה כנגד קיומן של נסיבות מחמירות. שכן לדבריו, מעשיו של הנאשם היו לכל היותר מטופשים, אך ודאי לא מתוחכמים, וזאת ניתן ללמוד לדבריו מכך שהנאשם ביצע את הרכישה ממחשבו האישי הניתן לזיהוי, וזאת מבלי שעשה דבר על מנת להסתיר את מעשיו.

ג.   אשר לאישום השלישי, ב"כ הנאשם חזר על טיעוניו המשפטיים שעלו ביחס לאישום השני כפי שהובאו לעיל .

ד.  אשר לאישום הרביעי טען ב"כ הנאשם מספר טענות שונות בייחס לכל אחת מהעבירות בהן הואשם הנאשם. ביחס לעבירת החדירה לחומר מחשב טוען ב"כ הנאשם שתי טענות, הראשונה מתמקדת בשאלת תחולת חוק המחשבים על מעשיו של הנאשם, שכן לשיטתו אין להחיל את חוק המחשבים על העבירות בהן מואשם הנאשם. לדבריו, אימוץ פרשנות מרחיבה לחוק המחשבים, והחלתו על מקרה מושא כתב אישום זה, יש בו סיכון לסחף בהעמדה לדין על פי חוק המחשבים שלא לצורך, ואף יכולה להוביל למצב אבסורדי לפיו כל התנהגות לא ראויה הקשורה במחשב תוליד עבירה פלילית (ר' סיכומי נאשם סע' 19-25). טענתו השנייה היא כי מדובר באישום כפול ביחס לעבירת הרכוש המיוחסת לנאשם, שכן מכלול פעולותיו של הנאשם הביאו לביצוע עבירת הרכוש והעמדתו לדין גם לפי חוק המחשבים ויש בה משום הפרדה מלאכותית ולא צודקת. ביחס לעבירת הגניבה המיוחסת לנאשם, סבור בא כוחו כי לא התקיים היסוד החפצי הדרוש לביצוע עבירת הגניבה ומשכך לא התקיימו כל יסודות העבירה ולא ניתן להרשיעו בעבירת הגניבה.

דיון והכרעה

8.      ניהול מאגר מידע ושימוש בו - אישום 1

          א.         ב"כ הנאשם אינו חולק כי הנאשם החזיק ברשותו מאגר מידע המכיל נתונים אודות בני אדם ממספר מדינות בעולם, אלא שלשיטתו החזיק הנאשם במאגר זה לצרכיו האישיים ומשכך לא חלה עליו חובת רישום. השאלה העומדת אם כן בבסיס הדיון היא האם קובץ הנתונים שהחזיק ברשותו הנאשם היה למטרה אישית או למטרה עסקית.

          ב.         מטרת החזקת הקובץ בידי הנאשם נלמדת מהודעותיו של הנאשם ת/7 ו- ת/8. בהודעתו ת/7 מציין הנאשם כי לאחר שהפסיד את כספו בהימורים התחיל לחפש אלטרנטיבות להרוויח כסף: "פרסמתי בפורום, שאני לא זוכר את שמו, זה פורום של האקרים. פרסמתי שאני מחפש חשבונות של אנשים מישראל, הגיע אלי בם אדם (צ"ל בן אדם ח.מ.ל.) , אני לא זוכר את הכינוי שלו... במהלך השיחה הוסכם על חלוקת רווחים במידה ויהיה אפשר להוציא כסף..." (ר' ת/7 ש' 68-70). בהודעתו ת/8 מסביר הנאשם לחוקר כיצד בדק אם פרטי כרטיס האשראי שבידו ניתנים למימוש (ר' ת/8 ש' 7-9). דברים אלה של הנאשם מלמדים בבירור, כי מטרת מאגר המידע הייתה קבלת כספים מפרטי כרטיסי האשראי שהחזיק ברשותו, ואף עולה מהם כי במידה ויפיק רווחים מפרטי האשראי אשר ברשותו, יחלוק אותם עם אותו אדם אשר העביר לידיו את הנתונים. די בכל אלה כדי ללמד כי הנאשם ניהל מאגר מידע שלא לשימושו האישי, ועל כן חלה עליו חובה לרשמו.

           ג.          זאת ועוד, הנאשם הודה כי במועד הרלוונטי לכתב האישום נהג להמר באתרי אינטרנט שונים, ולצורך כך אף היה ממיר כספים לכסף וירטואלי. לצורך הימוריו אלה, נזקק הנאשם לא פעם לפרטי חשבון בנק ולשם כך החזיק בידיו את מאגר המידע. אני סבורה כי ניתן ללמוד על מטרת הקמת המאגר מיתר האישומים המופיעים בכתב האישום, שכן כתב האישום הוגש לבית המשפט כמקשה אחת, ומלמד על התנהגותו של הנאשם ועל דרך פעולתו.  סוגיה זו אף עלתה בהכרעת הדין שניתנה בעניינו של הנאשם בפרשה דומה בת"פ 40102-06-10 (להלן: "החלטת השופט רון"), אליה הפנו הצדדים. מצטרפת אני לדעתו  של כבוד השופט רון  אשר קבע כי החזקת הקובץ בידי הנאשם, כאמצעי להשגת כסף, מטרה עסקית היא: